תרמופלסטיות מתייחסת לתכונה של חומר לעבור זרימה ועיוות בעת חימום, תוך שמירה על צורה מסוימת לאחר הקירור. רוב הפולימרים הליניאריים מפגינים תרמופלסטיות ומעובדים בקלות באמצעות טכניקות דפוס כגון שחול, הזרקה או יציקת מכה. בטווח טמפרטורות ספציפי, לפולימרים ליניאריים או מסועפים יש את היכולת האופיינית הזו להתרכך שוב ושוב בחימום ולהתקשות בקירור. בחיי היומיום, פריטים כמו שקיות ניילון ומתלי בגדים מפלסטיק מדגימים תרמופלסטיות; כתוצאה מכך, הם יכולים להיות אטומים, מלוכדים, או נתונים לפעולות דומות על ידי התכה באמצעות חימום.
המקבילה לתרמופלסטיות היא *קביעת חום*-תכונה המתאפיינת בחוסר יכולת להתרכך או לעבור עיצוב מחדש לאחר חימום, כמו גם חוסר מסיסות בממיסים. פולימרים ברשת בדרך כלל מציגים תכונה זו. פלסטיקים בעלי מאפיין זה מכונה פלסטיק תרמוסטי.
פלסטיק תרמי הם חומרים שמתרככים וזורמים במהלך מחזור החימום הראשוני שלהם; עם זאת, ברגע שהם מחוממים לטמפרטורה ספציפית, הם עוברים תגובה כימית-באופן ספציפי,-הצלבה וריפוי-שגורמת להם להתקשות לצמיתות. השינוי הזה הוא בלתי הפיך; לאחר מכן, החימום הבא לא יגרום להם להתרכך או לזרום שוב. בדיוק המאפיין הזה מקל על תהליך היציקה שלהם: על ידי מינוף זרימת הפלסטיק המושרה בשלב החימום הראשוני, החומר ממלא חלל עובש בלחץ ובהמשך מתרפא ליצירת מוצר מוגמר בעל צורה וממד ספציפיים. לפני הריפוי, השרפים המשמשים בפלסטיק תרמי מתקיימים בדרך כלל כשרשראות מולקולריות ליניאריות או מסועפות; עם זאת, לאחר ריפוי נוצרים קשרים כימיים בין השרשראות הללו, ויוצרים מבנה רשת תלת מימדי.- מבנה זה הופך את החומר לא רק לבלתי מסוגל להתמוסס מחדש אלא גם לבלתי מסיס בממיסים. שימוש בפלסטיק תרמוסטי משמש בעיקר ביישומים הדורשים בידוד תרמי, עמידות בפני שחיקה, בידוד חשמלי והתנגדות-מתח גבוהה-במיוחד בסביבות הפעלה קשות. בין הדוגמאות הנפוצות ביותר ליישום שלהם הן ידיות של ווקים לבישול ורכיבים חשמליים במתח גבוה- ונמוך-.
זנים נפוצים של פלסטיק תרמוסטי כוללים שרפים פנוליים, שרפי אוריאה-פורמלדהיד, שרפי מלמין, שרפי פוליאסטר בלתי רווי, שרפי אפוקסי, שרפי סיליקון ופוליאורתנים.
